יום שני, 11 במרץ 2013

בלוג בכתה: למה כן, למה לא? (בטח שכן!!)


אתמול הצגתי בהשתלמות במודיעין את הבלוג שאני עורכת עם תלמידותי (ותודה לתמר רוט שאיפשרה לי לחלוק את ההנאה וההתלבטויות מהעשיה הזאת).
מאחר שזה בלוג שלי עם הכתה, והבנות עורכות וכותבות יחד אתי, אני לא יכולה לשלוח למורים אישור צפיה. אז פתחתי בלוג נוסף, והכנסתי אליו כמה רשומות ודוגמאות לדברים שעשיתי, ללא תוצרים של התלמידות.

בדקות המעטות שהיו לנו עלו הסתייגויות ומחשבות ושאלות, ואני רוצה להתייחס אליהן כאן, כי גם אני עדיין לא סגורה לגמרי על דרך העבודה הזאת.

איך זה עובד?
כל התלמידות שלי רשומות בבלוג כבעלות הרשאת כתיבה ועריכה (ולא צופות ומגיבות בלבד. ההרשאות נתונות להחלט שלי  כמנהלת הבלוג).
השתלבות הבלוג בשיעורים השוטפים - אני מכניסה חלק מהרשומות - כל סרט, מפה, קישור וכיו"ב שהקרנתי בכתה, נכנס לבלוג. לעתים אני מכניסה רשומת הסבר, מאמר ועוד.
הבנות אחראיות גם הן לעדכון הבלוג. יש תורנות וכל שיעור מסוכם בידי אחת הבנות ונכנס לבלוג. בכך נוצרת מחברת משותפת, כיתתית, לפי הסדר, שאפשר להשלים ממנה את מה שהיה בשיעור, להתעדכן, ללמוד לבחינה.
השתלבות הבלוג בעבודות - אני מכניסה לבלוג שאלות בגרות והבנות חייבות לענות כמגיבות על מספר שאלות בכל מחצית, מנושאים שונים. אני בודקת ומגיבה בבלוג. אחת לשבועיים-שלושה מתעדכנות השאלות.
משימות - מוגשות בחלקן דרך הבלוג, ובחלקן - מועלות לבלוג (דוגמאות ברשומות הבאות).
סילבוס, דרך חישוב ציון שנתי, קישורים לאתרים מעניינים - כל אלה נמצאים באופן קבוע לצד הרשומות.

למה לא בלוג?
כי זה המון עבודה. אני ממש לא מכחישה את העובדה הזאת.
כי זה מחייב אותי להגיב להרבה יותר עבודות, שאלות, משימות מאשר הוראה "רגילה" - וחמור מכך, להגיב מהר.
כי לא תמיד יש לתלמידות נגישות למחשב ואינטרנט, במיוחד אם הן בפנימיה.
כי יש התנגדות של התלמידות שלי (הרי גם הן עובדות יותר מאשר בכל דרך אחרת...)

אז למה כן?
כי הבנות שותפות פעילות בכתיבה, וכשכותבים לאחרים - לומדים להתנסח, לחשוב, להגיב.
כי מדובר בחידוש מעניין. גם עבורי. אני מלמדת את אותה יחידה שנה אחר שנה, ומוכרחה להתחדש. וגם לבנות. אם מורים נופים היו עושים את זה, כנראה היתה פחות התלהבות (או, כפי שאמרה לי תלמידה: אל תראי את הבלוג למורים האחרים, שלא כולם יתחילו לעשות לנו ככה...")
כי הן ממילא משוטטות באינטרנט בלי סוף, אז שישוטטו קצת "עם סיבה".
והכי חשוב, כי זה העולם של היום. כישורי החיפוש, התגובה, העבודה המשותפת, השיתוף (כלי ווב-2) - הם חלק מהמיומנויות שצריך לחנך אליהן, לדעתי (והנה קישור לדוגמא לשימושיהם הפדגוגיים, והתייחסות לשילוב הטכנולוגיה בחינוך ויש כמובן עוד אינסוף חומר לקרוא). ואל תגידו לי ש"התלמידים יודעים להשתמש ברשת הרבה יותר טוב מאיתנו", כי זה נכון לגבי הורדת סרטים ושירים - אבל לא לגבי חיפוש מידע מושכל ויעיל ושימוש בו, ולא לגבי כלי עבודה שיתופיים, כלומר - הם לא יודעים לנצל את כלי הרשת בצורה נכונה ויעילה, ואנחנו יכולים (וצריכים) ללמד אותם לעשות זאת.

גילוי נאות: אני מלמדת באולפנת "טליה" - והתלמידות שלי מחוננות ומצטיינות. אבל זה המקום לומר שההתנסות הראשונה שלי בכלי תיקשוב (לוח אינטראקטיבי, מסמכים שיתופיים של גוגל, אפילו קבוצת מייל כיתתית) נעשו במסגרת כיתות מב"ר, וזה הלך נהדר. אחרי הכל, גם תלמידי מב"ר גולשים באינטרנט, לא פחות מהתלמידים המצטיינים... והאמת היא, שמה שאני עושה מתאים לכל כיתה, בכל רמה, בכל שלב. משום שכאמור, המיומנויות שמוקנות לתלמידותי - הן מיומנויות שכל מורה מתאמץ להקנות לתלמידיו. ולכן, כשאני מחפשת דרכים לאתגר, לגרום למחשבה, לחשוב על החשיבה - התיקשוב הוא דרך מצוינת.

וחשוב לי לומר, שאפשר להתחיל בקטן. אפשר להתחיל עם בלוג ליחידת הוראה אחת. אפשר להתחיל עם עבודה שיתופית באמצעות כונן גוגל. אפשר לעשות פוסטר משותף, ליצור פלייליסט ביוטיוב - לא חייבים להסתער על הטכנולוגיה בבת אחת. 


יום ראשון, 10 במרץ 2013

הסזון ותנועת המרי: מהפך - פוסט מלווה שיעור


דצמבר 1944 - פברואר 1945: עונת ה"סזון" - המוסדות הלאומיים מנהלים, באמצעות ההגנה והפלמ"ח, מאבק באצ"ל, במטרה להפסיק את מאבקו בבריטים. המאבק כולל מעקב אחרי אנשי אצ"ל, חטיפות, חקירות ועינויים, הסגרה לבריטים, פיטורין ממקומות עבודה וגירוש ממקומות יישוב. למעשה, הסזון בא לענות על שאלה גדולה יותר משאלת המאבק בבריטים - שאלת הכפיפות למרות מוסדות היישוב הנבחרים. כך כותב חיים וייצמן לראש ממשלת בריטניה:        "שיתוף-הפעולה שלנו עם השלטונות בחיסול הטרור נמשך באופן משביע רצון. 500 שמות של חשודים כבר נמסרו   למשטרה וכתוצאה מכך נעצרו יותר מ-250. שיתוף הפעולה נעשה גם בצורות אחרות" (וייצמן אל צ'רצ'יל, PRO CAB66/59/wp(44)746, וכן אייל, מאינטיפאדה למרד, עמוד 201). וכך מספר איש האצ"ל אליהו לנקין בזכרונותיו:        " כשיצאתי מחדרי שברחוב המלך-ג'ורג', ראיתי שני בחורים עומדים בחדר-המדרגות. הכרתים יפה. עברתי על פניהם ויצאתי לרחוב. הם הלכו אחרי. החשתי צעדי וחציתי את הרחוב. הם השיגוני בפינת רחוב בן-יהודה, התנפלו מאחור ותפסוני בידי. מיד הופיעו עוד מספר בחורים. גם מונית עמדה מוכנה. כמה דקות נסיעה ואנחנו בתחנת המשטרה שבמחנה-יהודה. אחד מהם ִצלצל ל-.C.I.D, הודיע באנגלית רצוצה על 'הצלחתו' וביקשם לבוא מיד. עוד דקות מספר ובפתח תחנת-המשטרה נעצרה מכונית. קציני הבולשת הבריטית, קרטיס והאמילטון, נכנסו פנימה ואני נמסרתי לידיהם. הבחורים בני-עמי הסתלקו. הם גמרו את מלאכתם" (אליהו לנקין, סיפורו של מפקד אלטלנה, עמ' 88).                                                                * למעוניינות - הרחבה בנושא הסזון: ספר של יהודה לפידות באתר "דעת" אוגוסט 1945 - יוני 1946: "תנועת המרי העברי" - תקופת פעילותו של ארגון-גג של המחתרות (ההגנה על כל שלוחותיה, האצ"ל והלח"י) לתיאום ההתנגדות המזוינת לשלטון הבריטי. כך מתוארת פעילות התנועה בויקיפדיה:        במשך קיומה של "תנועת המרי העברי" בוצעו 11 פעולות גדולות, שמונה מהן על ידי הפלמ"ח מטעם ההגנה, ושלוש על ידי האצ"ל והלח"י, בנוסף לפעולות קטנות רבות. הבולטות בפעולות אלה היו שחרור 200מעפילים ממחנה המעצר בעתלית, פיצוץ מסילות ברזל ותחנת רכבת בליל הרכבותההתקפה על בתי המלאכה של הרכבתפיצוץ עשרות מטוסים בריטיים בשדות התעופה בלוד, קסטינה (חצור) וסירקין על ידי אנשי לח"י ואצ"ל, התקפות על תחנות משטרה בריטיות (ובהן ברמת גן), פיצוץ תחנות הרדאר על הר הכרמל, פיצוץ אחד-עשר גשרים ברחבי הארץ בליל הגשרים ופיצוץ מלון המלך דוד.                                                              * על תנועת המרי באתר האצ"ל איך ניתן להסביר את המהפך - מרדיפה לשיתוף פעולה? 
הקריקטורה וההסבר לקוחים מתוך: שגיא, נחום. המאה העשרים בראי הקריקטורה הפוליטית: סוגיות שונות, תל, ירושלים תשס"ג
ומה קורה ליחסים שבין המחתרות? לקריאת הכתבה "ראשי ההגנה, האצ"ל והלח"י סביב שולחן עגול"