אתמול הצגתי בהשתלמות במודיעין את הבלוג שאני עורכת עם תלמידותי (ותודה לתמר רוט שאיפשרה לי לחלוק את ההנאה וההתלבטויות מהעשיה הזאת).
מאחר שזה בלוג שלי עם הכתה, והבנות עורכות וכותבות יחד אתי, אני לא יכולה לשלוח למורים אישור צפיה. אז פתחתי בלוג נוסף, והכנסתי אליו כמה רשומות ודוגמאות לדברים שעשיתי, ללא תוצרים של התלמידות.
בדקות המעטות שהיו לנו עלו הסתייגויות ומחשבות ושאלות, ואני רוצה להתייחס אליהן כאן, כי גם אני עדיין לא סגורה לגמרי על דרך העבודה הזאת.
איך זה עובד?
כל התלמידות שלי רשומות בבלוג כבעלות הרשאת כתיבה ועריכה (ולא צופות ומגיבות בלבד. ההרשאות נתונות להחלט שלי כמנהלת הבלוג).
השתלבות הבלוג בשיעורים השוטפים - אני מכניסה חלק מהרשומות - כל סרט, מפה, קישור וכיו"ב שהקרנתי בכתה, נכנס לבלוג. לעתים אני מכניסה רשומת הסבר, מאמר ועוד.
הבנות אחראיות גם הן לעדכון הבלוג. יש תורנות וכל שיעור מסוכם בידי אחת הבנות ונכנס לבלוג. בכך נוצרת מחברת משותפת, כיתתית, לפי הסדר, שאפשר להשלים ממנה את מה שהיה בשיעור, להתעדכן, ללמוד לבחינה.
השתלבות הבלוג בעבודות - אני מכניסה לבלוג שאלות בגרות והבנות חייבות לענות כמגיבות על מספר שאלות בכל מחצית, מנושאים שונים. אני בודקת ומגיבה בבלוג. אחת לשבועיים-שלושה מתעדכנות השאלות.
משימות - מוגשות בחלקן דרך הבלוג, ובחלקן - מועלות לבלוג (דוגמאות ברשומות הבאות).
סילבוס, דרך חישוב ציון שנתי, קישורים לאתרים מעניינים - כל אלה נמצאים באופן קבוע לצד הרשומות.
למה לא בלוג?
כי זה המון עבודה. אני ממש לא מכחישה את העובדה הזאת.
כי זה מחייב אותי להגיב להרבה יותר עבודות, שאלות, משימות מאשר הוראה "רגילה" - וחמור מכך, להגיב מהר.
כי לא תמיד יש לתלמידות נגישות למחשב ואינטרנט, במיוחד אם הן בפנימיה.
כי יש התנגדות של התלמידות שלי (הרי גם הן עובדות יותר מאשר בכל דרך אחרת...)
אז למה כן?
כי הבנות שותפות פעילות בכתיבה, וכשכותבים לאחרים - לומדים להתנסח, לחשוב, להגיב.
כי מדובר בחידוש מעניין. גם עבורי. אני מלמדת את אותה יחידה שנה אחר שנה, ומוכרחה להתחדש. וגם לבנות. אם מורים נופים היו עושים את זה, כנראה היתה פחות התלהבות (או, כפי שאמרה לי תלמידה: אל תראי את הבלוג למורים האחרים, שלא כולם יתחילו לעשות לנו ככה...")
כי הן ממילא משוטטות באינטרנט בלי סוף, אז שישוטטו קצת "עם סיבה".
והכי חשוב, כי זה העולם של היום. כישורי החיפוש, התגובה, העבודה המשותפת, השיתוף (כלי ווב-2) - הם חלק מהמיומנויות שצריך לחנך אליהן, לדעתי (והנה קישור לדוגמא לשימושיהם הפדגוגיים, והתייחסות לשילוב הטכנולוגיה בחינוך ויש כמובן עוד אינסוף חומר לקרוא). ואל תגידו לי ש"התלמידים יודעים להשתמש ברשת הרבה יותר טוב מאיתנו", כי זה נכון לגבי הורדת סרטים ושירים - אבל לא לגבי חיפוש מידע מושכל ויעיל ושימוש בו, ולא לגבי כלי עבודה שיתופיים, כלומר - הם לא יודעים לנצל את כלי הרשת בצורה נכונה ויעילה, ואנחנו יכולים (וצריכים) ללמד אותם לעשות זאת.
גילוי נאות: אני מלמדת באולפנת "טליה" - והתלמידות שלי מחוננות ומצטיינות. אבל זה המקום לומר שההתנסות הראשונה שלי בכלי תיקשוב (לוח אינטראקטיבי, מסמכים שיתופיים של גוגל, אפילו קבוצת מייל כיתתית) נעשו במסגרת כיתות מב"ר, וזה הלך נהדר. אחרי הכל, גם תלמידי מב"ר גולשים באינטרנט, לא פחות מהתלמידים המצטיינים... והאמת היא, שמה שאני עושה מתאים לכל כיתה, בכל רמה, בכל שלב. משום שכאמור, המיומנויות שמוקנות לתלמידותי - הן מיומנויות שכל מורה מתאמץ להקנות לתלמידיו. ולכן, כשאני מחפשת דרכים לאתגר, לגרום למחשבה, לחשוב על החשיבה - התיקשוב הוא דרך מצוינת.
גילוי נאות: אני מלמדת באולפנת "טליה" - והתלמידות שלי מחוננות ומצטיינות. אבל זה המקום לומר שההתנסות הראשונה שלי בכלי תיקשוב (לוח אינטראקטיבי, מסמכים שיתופיים של גוגל, אפילו קבוצת מייל כיתתית) נעשו במסגרת כיתות מב"ר, וזה הלך נהדר. אחרי הכל, גם תלמידי מב"ר גולשים באינטרנט, לא פחות מהתלמידים המצטיינים... והאמת היא, שמה שאני עושה מתאים לכל כיתה, בכל רמה, בכל שלב. משום שכאמור, המיומנויות שמוקנות לתלמידותי - הן מיומנויות שכל מורה מתאמץ להקנות לתלמידיו. ולכן, כשאני מחפשת דרכים לאתגר, לגרום למחשבה, לחשוב על החשיבה - התיקשוב הוא דרך מצוינת.
וחשוב לי לומר, שאפשר להתחיל בקטן. אפשר להתחיל עם בלוג ליחידת הוראה אחת. אפשר להתחיל עם עבודה שיתופית באמצעות כונן גוגל. אפשר לעשות פוסטר משותף, ליצור פלייליסט ביוטיוב - לא חייבים להסתער על הטכנולוגיה בבת אחת.
כי השאלה הגדולה של האנושות עכשיו היא: